עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
בת 29,
חיה את החיים.. לפחות מנסה לשרוד אותם.
אני כותבת כאן את מחשבותיי העמוקות בשביל שיעזרו לי בימים קשים / קלים.
חברים
הדס
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
מלאה בכעס
15/01/2019 00:37
all by myself
אני מלאה בכעס.
אני לא יודעת לאן להפנות את הכעס.
אם לסביבה או לעצמי.
הייתי חולה כשבוע. ברובו הייתי מרותקת למיטה. לפעמים ללא יכולת לראות אור.
אז גם החלונות היו מוגפים. 
הבית בשלב מסוים היה בכאוס נוראי של לכלוך עד כדי כך שלא רציתי לצאת מהמיטה בשביל לא לראות לאן הגעתי.
חברות שלי היו שם בשבילי. בפעם הראשונה באופן הזה.
הן באו אליי ופינקו אותי בתשומת לב ומנה חמה. 
חיבוק ומילים ששווים מליונים.
"את לא לבד. אנחנו חושבים עליך בכל רגע".
למרות גילי המופלג (כמעט 30) זאת הפעם הראשונה שקיבלתי דבר כזה.
יותר נכון הפעם השניה בחיים. כי לשגיא שמורה זכות ראשונים. 
הרגע הזה שאני לא מזהה את עצמי ונאבקת עם הגוף שלי בשביל להישאר חזקה ולטפל בעצמי.
ואז שמשום מקום חברות מגיעות ממרחקים..
ושבעבודה תמיד חושבים קודם על כוח אדם ולא על האדם. 
שנשאר בבית לבד.. זורקים הערות על החוסר ועל האחריות..
אז אני יוצאת מהמחלה הזאת בכעס.
בכעס על עצמי שאני לא מגיבה ונותנת לאנשים להתייחס אליי כמובנת מאליו. 

0 תגובות
תריסר שנים
28/12/2018 00:04
all by myself

איך אפשר לסכם תריסר שנים ללא משפחה ותמיכה.
איך אפשר לסכם תריסר שנים של התמודדות מתמדת.
איך אפשר לסכם תריסר שנים של בדידות.
אי אפשר.
אנסה להעביר מעט ממה שעבר עלי בשנים של חירות ותקוה.
אנסה להעביר את התחושה שנפילה קשה לתוך תהום יכולה לשמש כהתרוממות ע"י חבל שמשכו לי קרוביי ומוריי.
קשה לי להאמין שהפעם אחגוג (לא רק אציין) תריסר שנים.
במיוחד קשה לי העובדה שהבנתי השנה יותר מתמיד שאין לי אפשרות לקוות שמשפחתי תתאחד.
תריסר שנים שבהם עמלתי קשה עם עצמי בעבודה ללא רחמים עצמיים (טוב.. לפעמים הרחמים עלו) בעוד שמשפחתי הביולוגית התכחשו ומתכחשים עדיין לכל העבר שלי. העבר שלנו.
אדם שלא זוכר את עברו לא יכול להסתכל אל העתיד.
אני לא מוכנה להיות אדם כזה.
זוכרת את עברי (למרות שלפעמים הייתי מעדיפה לשכוח) ולומדת לחיות למען העתיד.
במשך תשע שנים אני מלווה ע"י אישה נפלאה שקיבלה אותי כמו שאני והעזה לומר לי את האמת בפנים. בלי התחכמויות ובלי תוכחות. אישה שבזכותה קיבלתי את החיים שלי בחזרה. אישה שמאמינה בי ללא לאות.
בורכתי בחברות אמת שלמרות כל הקשיים שהערמתי אליהן לא פסקו להיות שם בשבילי באש ובמים. אני חווה להן את חיי מכיוון שבזכותן אני נשארת שפויה בעולם ללא הגיון וחמלה.
השנה האחרונה הייתה מאוד(!!!) משמעותית בעיניי. אחרי חוויות אבל קשה וארוכה. הרמתי שוב את ראשי והבטחתי לעצמי מקום בעולם. שם משפחה חדש. שם שנותן לי תחושת בית ושייכות לאחר שמשפחתי הקודמת נטשה אותי לאנחות.
חוויתי בפעם הראשונה מהי אהבה ומהי זוגיות. האומנם זה היה קצר אבל מאוד אינטנסיבי בעיניי. למדתי הרבה על עצמי בתוך קשר מבחירה.. למדתי שגם לב פצוע עדיין פועם..
היום אני מסתכלת על העתיד מתוך שליחות שיש לי בעולם הזה. אני רוצה להראות לילדים שגם בתוך החושך יש מעט טיפה של אור.

זה היה ממקצת הדברים שיש לי לומר על תריסר שנים קושי, התמודדות ועמידה על הרגליים.

מקווה לעוד הרבה שנים טובות ומלאות בחירות ואושר.

0 תגובות
מה אעשה איתך?
16/11/2018 02:07
all by myself
רוצה כל כך לכתוב לך אבל יש לי חשש גדול שלא תאהב את זה ושיגעתי אותך מספיק.
אני צריכה להפסיק.
לרצות אותך
לאהוב אותך
לראות את תמונותך
לעקוב אחרייך
אני פשוט צריכה להפסיק.
יגיע היום שבו אני אגלה משהו שאני לא רוצה לראות.
אני לא יודעת מה אעשה אם אראה הוכחה וודאית שבאמת המשכת הלאה.
שאני לא אהיה בעתיד שלך.
כבר מספיק קשה לא להיות בהווה שלך.
אני חייבת להפנים שאתה כבר לא איתי ולא תהיה איתי.
אני חייבת להמשיך הלאה בלעדייך.
אולי כדאי שאכתוב לך ואעשה זאת.
0 תגובות
חלום במקום מציאות
14/11/2018 23:23
all by myself
כותבת פה במקום לעשות טעות וליצור איתך קשר.
הרי איפה ההיגיון ביצירת קשר עם אדם שלא מעוניין להיות איתי בקשר.
הגעגוע הוא גדול.
תת המודע עובד שעות נוספות בלילות.
אני חולמת כל לילה עלינו.
ממשיכה את הקשר כאילו לא נפסק. 
הכל כל כך טבעי ואמיתי.
אתה מגיב לי.
אתה משתף אותי.
בחלום אני מצליחה לעשות את מה שבמציאות לא היה ניתן.
בחלום הכל רגוע ונעים ללא מריבות שקטות וצורמות.
בחלום אתה לא עוזב אותי כאילו אני הכי נוראית ואי אפשר להתמודד איתי.
בחלום אנחנו אחד.
בחלום אנחנו מתמודדים. 
בחלום אנחנו אוהבים.

0 תגובות
האם הכל בראש?
09/11/2018 13:30
all by myself
עזיבה, אהבה, התמודדות
לראות אותו ממשיך הלאה..
כאילו לא קרה כלום בנינו.. 
כאילו קל כל כך לשכוח ולמחוק את כל מה שהיה. 
לומר לי שהוא ישמח לראות אותי עם בן זוג אחר.
איך אפשר להאמין למילה שהוא אומר?
האם זה נכון? 
האם הכל בעולם הזה נזיל ולא אמיתי?
האם אנחנו צריכים לראות את הסוף כבר מההתחלה?
האם ישר אחרי שאנחנו מסיימים משהו אנחנו צריכים להתחיל משהו אחר?
איפה הכרת התודה/ הטובה? 
איפה התהליך הנפשי שכרוך בעזיבה?
איפה הנפש בכלל?
האם הכל בראש?
0 תגובות
להיות חשופה
27/10/2018 02:08
all by myself
חוזרת לכתוב פה אחרי הרבה זמן שהזנחתי את הבלוג.
חושבת שכדאי שאדבר עם עצמי במקום עם אחרים.
אני צריכה לעבד כל כך הרבה דברים בראש.
כל חיי אני מתעקשת על כך שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד בעולם הזה.
וזה הרי פשוט - אדם שנפגע כל כך קשה מהקשר היחיד בעולם שהוא בלתי מותנה,
כיצד אותו אדם יוכל לסמוך בקשרים אחרים שמותנים בכל כך הרבה נסיבות.
ולמרות הכל, אני מוצאת את עצמי אבודה אחרי שסמכתי כל כך על אדם אחר.
נתתי לו כל כך הרבה מעצמי. מעומק נשמתי. 
אך הוא דרש עוד ועוד. עד שכבר הרגשתי ממש חשופה לחלוטין.
בשלב הזה בדיוק הוא החליט לוותר עליי.
אני לא אחת שנוטרת טינה ולא אנטור לו לעולם.
אני באמת מקווה שהוא יימצא מישהי שתוכל לתת לו יותר ממה שהוא נותן.
עברתי איתו כל כך הרבה דברים נפשיים וגופניים ולא הפסקתי לשתף אותו בכל דבר נתון בחיי.
ממש נחשפתי בפניו. הוא לא הבין את זה ככה. 
מיני דברים שעברנו יחדיו:
1. גישוש וניסיונות ראשונים בחדר המיטות.
2. הכרת הורים של חבר בפעם הראשונה.
3. לישון עם גבר על בסיס יומיומי (בהתחלה זה היה נורא! לא יכולתי להירדם בכלל)
4. לקבל הערות ושאלות נשנות על מצבי המשפחתי הרעוע ועדיין להצליח לענות בטון ברור.
5. לשמוע את אבי מנשיל אותי מהירושה (שלא שציפיתי למשהו טוב מהם).
6. לעבור מצבים רפואיים בעיתיים ביחד (האמת הוא היה מקסים בשלב הזה).
יש עוד מלא חוויות ומריבות שרצות לי בראש בלי הפסקה. 
ובכל פעם אני משננת לעצמי, בפעם הבאה תהיי פחות חשופה. 
תני לאדם הנכון לפתוח אותך כמו פרח.. בעדינות וללא מורא. לאט לאט.
0 תגובות
יהלומים IN אבני חצץ OUT
06/02/2018 23:53
all by myself
אני בתקופה של שקט מדומה..
מרגישה כאילו שום מחשבה לא באמת חודרת פנימה
כשבפועל הלב שלי כבר לא עומד בעומס.
אני מבולבלת נפשית ורגשית.
תשושה ממהמורות החיים שלא פוסקות לרגע.
יש לי את הדרך שלי לחיות ואני אוהבת אותה ולא מתחרטת על רגע אחד שחוויתי לאורך הדרך 
אבל אי אפשר לומר שזאת דרך חלקה. זאת דרך קלוקלת שגורמת לי לצליפת שוט בכל מהמורה.
אחרי כל מהמורה הלב שלי מתמלא בעוד אבן.
ועכשיו אני מרגישה בעומס של האבנים.
מנסה להשאיר רק את היהלומים ואת כל החצץ לפלוט החוצה עם כל נשיפה חזקה..
1 תגובות
חלק ממשפחה
05/02/2018 22:47
all by myself
בשנים הראשונות של חיי הבודדים ניסיתי להשתלב במשפחות שונות בשביל לקבל את החום והאהבה החסרים לי ממשפחתי הביולוגית.
לאורך כל השנים הללו נלחמתי בעצמי עד שכלו כוחותיי והפסקתי לנסות להשתלב במערך שמנוכר לי לצערי. 
בעבודתי האהובה הכרתי ילדה צעירה שננטשה בגיל ינקות והייתה במשפחה אומנת. משפחה שהייתה אמורה לתת לה את החום והתמיכה שכל אדם צריך בשביל לגדול באופן בריא. מה שהיא חוותה בפועל היה הרוע בגלמותו. 
אחרי שהות מעט ארוכה אצלנו נמצאה לה משפחה אומנת חדשה. היום היה היום האחרון שלה אצלנו.
ברגעיה האחרוניה, שניה לפני העליה לרכב היא קיבלה התקף חרדה חמור. צרחה בכל כוחה שאינה רוצה משפחה והיא רוצה להישאר אצלנו. 
הפחד שיתק אותה. החשש מאכזבה היה לנגד עיניה כל הזמן. 
היא ניסתה לשכנע אותנו "להציל" אותה ולא לתת לה ללכת.
הבנתי אותה. למה שתאמין מחדש בבני אדם? למה שתסמוך ותישען על אדם שיכול לאכזב אותה?
זה כל כך קשה לשנות את דפוס המחשבה הזה. 
פוסט הטראומה שולט בנו. אנחנו יכולים להילחם אבל לפעמים אנחנו כבר לא יודעים לאן לכוון את הקנה. 
כי פוסט הטראומה הופך להיות חלק מאיתנו, חלק מחיינו. 
ועם ההבנה העמוקה הזאת. החזקתי את ידיה חזק והובלתי אותה לרכב של המשפחה. 
כי מגיע לה חיים טובים. חיים מלאים בשייכות והבנה. 
חיים כחלק ממשפחה.
מאחלת לעצמי בעתיד הקרוב להרגיש פחות בודדה. 

0 תגובות
מישהו שחסר לי
04/01/2018 23:55
all by myself
איך אני יודעת שיש מישהו שחסר לי?!
כשאני עוברת משהו במהלך היום וכל מה שאני רוצה זה לעדכן אותו ביומי..
איך אני יודעת שאני מתגעגעת למישהו?!
כשהשקט שורר כל מה שאני רוצה לשמוע זה איך עבר עליו יומו..
איך אני יודעת שאני רוצה אותו שוב בחיי?!
כשהסקרנות גוברת על ההגיון ואני בודקת מתי הוא התחבר לאחרונה בוואצאפ ואם זה מתאים שאשלח לו הודעה..
חבל שבשיחה האחרונה בנינו איחלנו אחד לשניה "שנה טובה" כמו "שלום ולא להתראות".
0 תגובות
יום חירות שמח!
01/01/2018 19:13
all by myself
היום אני חוגגת 11 שנים שבהם אני רואה את האור.
יצאתי מחושך מוחלט. חושך נשלט ואכזר. 
בשל כך עד היום אני מלמדת את עצמי לראות את האור ולא לפחד ממנו.
מבחוץ אישה מתפקדת ומבפנים מפורקת.
נשמה אבודה. 
השנה האחרונה הייתה מאוד משמעותית בעיניי. 
שנים הייתה בי תקווה אמיתית שהכל יסתדר ותהיה לי משפחה. 
השנה התאבלתי על ריק שאף פעם לא היה מלא. 
התאבלתי על אבא ואמא, אח ואחות שהיו לי כדיירים נוספים במבנה שקוראים לו בית. 
הבנתי שאף פעם לא הייתה לי הורים תומכים ואחוות אחים. 
הבנתי שחייתי במערב הפרוע שנקרא משפחה. 
היה לי מאוד קשה לקבל את העובדה שהייתה קיימת על חיי. 
לא רציתי לוותר על החלום הורוד והמתוק. 
אבל כל מה שהיה זה - חלום.
התאבלתי במשך שלושה חודשים ארוכים. 
בהם לא תיקשרתי עם הסביבה והייתי זקוקה לתרופה בשביל להרגיע את עוצמות הכאב.
בשנה האחרונה ביצעתי שלושה מעברי דירות שונות. 
שנה של התמודדות אין סופית.
בשגרה שלי אני פוגשת בילדים שחווים את הקשיים הרבים שיש לעולם החשוך להציע. 
יש ילדה שכל ערב אומרת שהיא מתגעגעת לאמא שלה.
זר לא יבין את האימרה.
אך אני מבינה.
והשנה רק הבנתי שאין לי אמא להתגעגע אליה. 
יום יגיע וגם היא תבין זאת... 
אני מאחלת לעצמי לשנים הבאות,
להיות נאהבת, להיות מלומדת ולהמשיך לשמוח
כי מגיע לי.
יום חירות שמח!
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 הבא »