עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
בת 29,
חיה את החיים.. לפחות מנסה לשרוד אותם.
אני כותבת כאן את מחשבותיי העמוקות בשביל שיעזרו לי בימים קשים / קלים.
חברים
הדס
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
מה אעשה איתך?
16/11/2018 02:07
all by myself
רוצה כל כך לכתוב לך אבל יש לי חשש גדול שלא תאהב את זה ושיגעתי אותך מספיק.
אני צריכה להפסיק.
לרצות אותך
לאהוב אותך
לראות את תמונותך
לעקוב אחרייך
אני פשוט צריכה להפסיק.
יגיע היום שבו אני אגלה משהו שאני לא רוצה לראות.
אני לא יודעת מה אעשה אם אראה הוכחה וודאית שבאמת המשכת הלאה.
שאני לא אהיה בעתיד שלך.
כבר מספיק קשה לא להיות בהווה שלך.
אני חייבת להפנים שאתה כבר לא איתי ולא תהיה איתי.
אני חייבת להמשיך הלאה בלעדייך.
אולי כדאי שאכתוב לך ואעשה זאת.
0 תגובות
חלום במקום מציאות
14/11/2018 23:23
all by myself
כותבת פה במקום לעשות טעות וליצור איתך קשר.
הרי איפה ההיגיון ביצירת קשר עם אדם שלא מעוניין להיות איתי בקשר.
הגעגוע הוא גדול.
תת המודע עובד שעות נוספות בלילות.
אני חולמת כל לילה עלינו.
ממשיכה את הקשר כאילו לא נפסק. 
הכל כל כך טבעי ואמיתי.
אתה מגיב לי.
אתה משתף אותי.
בחלום אני מצליחה לעשות את מה שבמציאות לא היה ניתן.
בחלום הכל רגוע ונעים ללא מריבות שקטות וצורמות.
בחלום אתה לא עוזב אותי כאילו אני הכי נוראית ואי אפשר להתמודד איתי.
בחלום אנחנו אחד.
בחלום אנחנו מתמודדים. 
בחלום אנחנו אוהבים.

0 תגובות
האם הכל בראש?
09/11/2018 13:30
all by myself
עזיבה, אהבה, התמודדות
לראות אותו ממשיך הלאה..
כאילו לא קרה כלום בנינו.. 
כאילו קל כל כך לשכוח ולמחוק את כל מה שהיה. 
לומר לי שהוא ישמח לראות אותי עם בן זוג אחר.
איך אפשר להאמין למילה שהוא אומר?
האם זה נכון? 
האם הכל בעולם הזה נזיל ולא אמיתי?
האם אנחנו צריכים לראות את הסוף כבר מההתחלה?
האם ישר אחרי שאנחנו מסיימים משהו אנחנו צריכים להתחיל משהו אחר?
איפה הכרת התודה/ הטובה? 
איפה התהליך הנפשי שכרוך בעזיבה?
איפה הנפש בכלל?
האם הכל בראש?
0 תגובות
להיות חשופה
27/10/2018 02:08
all by myself
חוזרת לכתוב פה אחרי הרבה זמן שהזנחתי את הבלוג.
חושבת שכדאי שאדבר עם עצמי במקום עם אחרים.
אני צריכה לעבד כל כך הרבה דברים בראש.
כל חיי אני מתעקשת על כך שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד בעולם הזה.
וזה הרי פשוט - אדם שנפגע כל כך קשה מהקשר היחיד בעולם שהוא בלתי מותנה,
כיצד אותו אדם יוכל לסמוך בקשרים אחרים שמותנים בכל כך הרבה נסיבות.
ולמרות הכל, אני מוצאת את עצמי אבודה אחרי שסמכתי כל כך על אדם אחר.
נתתי לו כל כך הרבה מעצמי. מעומק נשמתי. 
אך הוא דרש עוד ועוד. עד שכבר הרגשתי ממש חשופה לחלוטין.
בשלב הזה בדיוק הוא החליט לוותר עליי.
אני לא אחת שנוטרת טינה ולא אנטור לו לעולם.
אני באמת מקווה שהוא יימצא מישהי שתוכל לתת לו יותר ממה שהוא נותן.
עברתי איתו כל כך הרבה דברים נפשיים וגופניים ולא הפסקתי לשתף אותו בכל דבר נתון בחיי.
ממש נחשפתי בפניו. הוא לא הבין את זה ככה. 
מיני דברים שעברנו יחדיו:
1. גישוש וניסיונות ראשונים בחדר המיטות.
2. הכרת הורים של חבר בפעם הראשונה.
3. לישון עם גבר על בסיס יומיומי (בהתחלה זה היה נורא! לא יכולתי להירדם בכלל)
4. לקבל הערות ושאלות נשנות על מצבי המשפחתי הרעוע ועדיין להצליח לענות בטון ברור.
5. לשמוע את אבי מנשיל אותי מהירושה (שלא שציפיתי למשהו טוב מהם).
6. לעבור מצבים רפואיים בעיתיים ביחד (האמת הוא היה מקסים בשלב הזה).
יש עוד מלא חוויות ומריבות שרצות לי בראש בלי הפסקה. 
ובכל פעם אני משננת לעצמי, בפעם הבאה תהיי פחות חשופה. 
תני לאדם הנכון לפתוח אותך כמו פרח.. בעדינות וללא מורא. לאט לאט.
0 תגובות
יהלומים IN אבני חצץ OUT
06/02/2018 23:53
all by myself
אני בתקופה של שקט מדומה..
מרגישה כאילו שום מחשבה לא באמת חודרת פנימה
כשבפועל הלב שלי כבר לא עומד בעומס.
אני מבולבלת נפשית ורגשית.
תשושה ממהמורות החיים שלא פוסקות לרגע.
יש לי את הדרך שלי לחיות ואני אוהבת אותה ולא מתחרטת על רגע אחד שחוויתי לאורך הדרך 
אבל אי אפשר לומר שזאת דרך חלקה. זאת דרך קלוקלת שגורמת לי לצליפת שוט בכל מהמורה.
אחרי כל מהמורה הלב שלי מתמלא בעוד אבן.
ועכשיו אני מרגישה בעומס של האבנים.
מנסה להשאיר רק את היהלומים ואת כל החצץ לפלוט החוצה עם כל נשיפה חזקה..
1 תגובות
חלק ממשפחה
05/02/2018 22:47
all by myself
בשנים הראשונות של חיי הבודדים ניסיתי להשתלב במשפחות שונות בשביל לקבל את החום והאהבה החסרים לי ממשפחתי הביולוגית.
לאורך כל השנים הללו נלחמתי בעצמי עד שכלו כוחותיי והפסקתי לנסות להשתלב במערך שמנוכר לי לצערי. 
בעבודתי האהובה הכרתי ילדה צעירה שננטשה בגיל ינקות והייתה במשפחה אומנת. משפחה שהייתה אמורה לתת לה את החום והתמיכה שכל אדם צריך בשביל לגדול באופן בריא. מה שהיא חוותה בפועל היה הרוע בגלמותו. 
אחרי שהות מעט ארוכה אצלנו נמצאה לה משפחה אומנת חדשה. היום היה היום האחרון שלה אצלנו.
ברגעיה האחרוניה, שניה לפני העליה לרכב היא קיבלה התקף חרדה חמור. צרחה בכל כוחה שאינה רוצה משפחה והיא רוצה להישאר אצלנו. 
הפחד שיתק אותה. החשש מאכזבה היה לנגד עיניה כל הזמן. 
היא ניסתה לשכנע אותנו "להציל" אותה ולא לתת לה ללכת.
הבנתי אותה. למה שתאמין מחדש בבני אדם? למה שתסמוך ותישען על אדם שיכול לאכזב אותה?
זה כל כך קשה לשנות את דפוס המחשבה הזה. 
פוסט הטראומה שולט בנו. אנחנו יכולים להילחם אבל לפעמים אנחנו כבר לא יודעים לאן לכוון את הקנה. 
כי פוסט הטראומה הופך להיות חלק מאיתנו, חלק מחיינו. 
ועם ההבנה העמוקה הזאת. החזקתי את ידיה חזק והובלתי אותה לרכב של המשפחה. 
כי מגיע לה חיים טובים. חיים מלאים בשייכות והבנה. 
חיים כחלק ממשפחה.
מאחלת לעצמי בעתיד הקרוב להרגיש פחות בודדה. 

0 תגובות
מישהו שחסר לי
04/01/2018 23:55
all by myself
איך אני יודעת שיש מישהו שחסר לי?!
כשאני עוברת משהו במהלך היום וכל מה שאני רוצה זה לעדכן אותו ביומי..
איך אני יודעת שאני מתגעגעת למישהו?!
כשהשקט שורר כל מה שאני רוצה לשמוע זה איך עבר עליו יומו..
איך אני יודעת שאני רוצה אותו שוב בחיי?!
כשהסקרנות גוברת על ההגיון ואני בודקת מתי הוא התחבר לאחרונה בוואצאפ ואם זה מתאים שאשלח לו הודעה..
חבל שבשיחה האחרונה בנינו איחלנו אחד לשניה "שנה טובה" כמו "שלום ולא להתראות".
0 תגובות
יום חירות שמח!
01/01/2018 19:13
all by myself
היום אני חוגגת 11 שנים שבהם אני רואה את האור.
יצאתי מחושך מוחלט. חושך נשלט ואכזר. 
בשל כך עד היום אני מלמדת את עצמי לראות את האור ולא לפחד ממנו.
מבחוץ אישה מתפקדת ומבפנים מפורקת.
נשמה אבודה. 
השנה האחרונה הייתה מאוד משמעותית בעיניי. 
שנים הייתה בי תקווה אמיתית שהכל יסתדר ותהיה לי משפחה. 
השנה התאבלתי על ריק שאף פעם לא היה מלא. 
התאבלתי על אבא ואמא, אח ואחות שהיו לי כדיירים נוספים במבנה שקוראים לו בית. 
הבנתי שאף פעם לא הייתה לי הורים תומכים ואחוות אחים. 
הבנתי שחייתי במערב הפרוע שנקרא משפחה. 
היה לי מאוד קשה לקבל את העובדה שהייתה קיימת על חיי. 
לא רציתי לוותר על החלום הורוד והמתוק. 
אבל כל מה שהיה זה - חלום.
התאבלתי במשך שלושה חודשים ארוכים. 
בהם לא תיקשרתי עם הסביבה והייתי זקוקה לתרופה בשביל להרגיע את עוצמות הכאב.
בשנה האחרונה ביצעתי שלושה מעברי דירות שונות. 
שנה של התמודדות אין סופית.
בשגרה שלי אני פוגשת בילדים שחווים את הקשיים הרבים שיש לעולם החשוך להציע. 
יש ילדה שכל ערב אומרת שהיא מתגעגעת לאמא שלה.
זר לא יבין את האימרה.
אך אני מבינה.
והשנה רק הבנתי שאין לי אמא להתגעגע אליה. 
יום יגיע וגם היא תבין זאת... 
אני מאחלת לעצמי לשנים הבאות,
להיות נאהבת, להיות מלומדת ולהמשיך לשמוח
כי מגיע לי.
יום חירות שמח!
0 תגובות
כאן אבל שם
24/11/2017 13:44
all by myself
אני משוטטת לי באויר ומדי פעם רואה דבר יפה נמצא מולי אבל אני לא מצליחה להרגיש את היופי שלו עד הסוף.
מרגישה חסומה. כאילו מישהו מושך אותי למטה בכל כוחו.
אני נאבקת ומנסה לקום. בדרך שלי, דרך הצחוק ובדיחות הדעת אך ללא הצלחה. 
מרגישה מזויפת. כאילו אני זה לא אני. 
אני יוצאת לים. מטיילת. מנסה להרגיש את הגלים. מנסה להעיף את המחשבות ביחד עם הרוח.
מרגישה כמו סלע. כמו שובר גלים. לא משנה כמה הגלים חזקים אני נטועה במקום. 
אני ממלאת את יומי במחשבות על אחרים ומנסה לתמוך בקשיים היומיומיים שלהם.
מרגישה מחוברת לקשיים שלהם במקום לחיות את הקשיים שלי. 
אני לא יודעת מתי אקום למציאות חיי. 
מקווה לשרוד את ימיי עד אז.
1 תגובות
הפנמה
20/11/2017 15:09
all by myself
אני יוצאת מהעבודה מאוד כעוסה. 
בעיקר על עצמי שלקח לי כל הרבה זמן להבין מה באמת קורה במקום העבודה שלי ולעזוב עוד לפני כמה חודשים כשהתחיל...
עכשיו אני מקווה לאסוף את כל הכוחות שיתמלאו בי במהלך הטיול ברומניה (סיפור לפוסט אחר) ולחפש עבודה זמנית עד שאעזוב את חיפה ואזור הקריות לתמיד. 
אני לא עירונית. חייבת לזכור את זה.
מקסימום אני יכולה להישאר בעיר במשך שמונה חודשים. הפעם הפרזתי ואגיע למגורים של שעתיים בעיר גדולה. 
לא אומר שזאת הייתה טעות מכיוון שלמדתי שאני מסוגלת לעזור לילדים כמוני מבלי לפחד.
אמשיך לעדכן את הפוסט מכיוון שיש לי כרגע הרבה מחשבות שעוברות לי בראש והם אינם בסדר מסוים.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 הבא »