כל כך רציתי שתעזור לי להישאר איתך (איתך ולא איתה)
אפילו אני זוכרת את הרגעים שהיא החליטה שהיא לא חוזרת לבית ואמרנו לך - תנצל את ההזדמנות ותתגרש - יכולנו להיות שמחים ביחד, יכולנו לגדול ולחיות ביחד.
אבל אתה בחרת!
בחרת בריבים, בחרת ברוע, בחרת בהתנכלות לחסר ישע.
כך אילצת אותי לבחור גם כן. הרי לא באמת חשבת שאוכל לסבול את המצב הזה יותר...
לחזור לבית שאין לי בו אף-אחד שאוכל להישען עליו בימים קשים או אפילו סתם כשבא לי להרגיש בחום של מישהו קרוב.
לא השארת לי ברירה.
אהבתי אותך, האמנתי בך ובגדת בי.
;){kind=link}