אני חושבת שעד הרגע לא הבנתי למה שמתי אותה כרקע.
בהתחלה חשבתי שבגלל שאני אוהבת את האחיינים שלי במיוחד בגיל הזה (שנתיים, שלוש) - אבל זה לא נכון.
זה המבט שלו.
הוא בדיוק ראה סרטון ביו-טיוב עם האחיות שלו ורציתי להנציח את הרגע שבו שלושתם היו מרותקים למסך של המחשב, שקועים בעולמם, עולם של הילדים, ללא דאגות.
אבל באותו רגע שהפלאש הבזיק הוא הסתובב אל המצלמה והתמונה נתפסה כשהוא מסתכל לעבר המצלמה.
פנים מתוקות, חיוך עדין ומבט מעריץ.
היו אנשים שאמרו לי שהם מעריצים את דרכי בעולם.
מבוגרים, חברים אבל לעולם לא ילדים.
הרי ילדים לא יודעים להביע את הרגשות האלו במילים אלא במבטים.

