הנאות החיים

סיימתי בדיוק שיחה עם הבנק ולקחתי עוד הלוואה מטורפת!
זה לא שהייתה לי ברירה... הרי אין לי מישהו שיציל אותי ממצבים כאלה..

היו ימים בעבודה שהייתי שומעת את המנהל שלי מקבל שיחה מהבנק בנוגע לחשבון של הבת שלו. הבת שלו אוהבת את החיים ולא בודקת מה מצבה הכלכלי בשביל להינות מהם.. אז מדי פעם היו מתקשרים אליו מהבנק והוא כמובן היה מכסה לה את המינוס שאליו היא נקלעה..

המצב הזה חזר על עצמו כמה פעמים במשך שלוש השנים שבהם עבדתי איתו..

הייתי שומעת את המתרחש והלב שלי היה נצבט!

יצא לנו פעם לדבר על המצב הכלכלי שלי והוא לא הבין למה אני לוקחת הלוואות כל הזמן. זה הליך שגוי הוא היה חוזר ואומר.

הוא צודק ובעולם האידיאלי שאני מדמיינת לפעמים לעצמי - אני חושבת שלעולם לא הייתי צריכה לקחת הלוואה.
הייתי נשארת בבית (מעבר לגיל 17) עובדת וחוסכת עד שיכולתי לעבור לדירה משלי, להוציא רישיון נהיגה, ללימודים אפילו הייתי כרגע באמצע תואר שני.

אבל אני חיה במציאות שלי. והמציאות שלי שונה לחלוטין מהעולם האידיאלי. אני חיה באופן עצמאי מגיל 17, נודדת מדירה לדירה, עובדת בכל מיני עבודות, מוציאה רישיון בגיל 25 ומתכננת ללמוד תואר ראשון רק בגיל 26. 

אז אני מנסה לפעמים לא לשקוע בעצבות על מר גורלי ומוציאה כסף על יופי ועל נסיעות בעולם, על נסיעות לאחותי וחברות (בשביל לראות אנשים לפעמים).. 

ו"ההנאות" הקטנות האלה לוחצות את חבל התליה יותר..

עד שכבר אין לי אויר לנשימה.. 

אז מצטערת אם אני מאכזבת מישהו כשאני לוקחת הלוואה בשביל שאוכל לנשום לרווחה. 

ככה הם חיי.

לפחות לעת עתה.