אחרי לילה של מחשבות לא פוסקות.. לא יודעת איך הצלחתי להירדם לבסוף.. אחרי שלוש שעות בערך של שינה, הגעתי למשמרת והרגשתי שאני צפה בזמן. נמצאת ולא נמצאת.. מדי פעם מקבלת זריקת מציאות אבל לא באמת נמצאת שם. לא באמת מצליחה להביא את עצמי לעלות מעל המחשבות והחרדות שצפות. רוצה בכל לבי את המפגש עם אבא שלי אבל לכל דבר יש השלכות וגם לזה יש השלכה. השלכה של מחשבות וחששות.. של חוסר ביטחון משווע שצץ בכל העוצמה. ואני נלחמת ונלחמת.. עד שכבר אין לי כוחות יותר.. להעמדת הפנים.. לחוזק.. בדרך לדירה שאינה הבית שלי.. החלטתי שאני פורשת לים. למקום שתמיד יהיה שם. שלא משנה מה יקרה הוא תמיד יהיה כאן עבורי. לספוג את העומס הנפשי. להחליק את הגלים של המחשבות שמתפוצצים לי בראש..
;){kind=link}