תריסר שנים

איך אפשר לסכם תריסר שנים ללא משפחה ותמיכה.
איך אפשר לסכם תריסר שנים של התמודדות מתמדת.
איך אפשר לסכם תריסר שנים של בדידות.
אי אפשר.
אנסה להעביר מעט ממה שעבר עלי בשנים של חירות ותקוה.
אנסה להעביר את התחושה שנפילה קשה לתוך תהום יכולה לשמש כהתרוממות ע"י חבל שמשכו לי קרוביי ומוריי.
קשה לי להאמין שהפעם אחגוג (לא רק אציין) תריסר שנים.
במיוחד קשה לי העובדה שהבנתי השנה יותר מתמיד שאין לי אפשרות לקוות שמשפחתי תתאחד.
תריסר שנים שבהם עמלתי קשה עם עצמי בעבודה ללא רחמים עצמיים (טוב.. לפעמים הרחמים עלו) בעוד שמשפחתי הביולוגית התכחשו ומתכחשים עדיין לכל העבר שלי. העבר שלנו.
אדם שלא זוכר את עברו לא יכול להסתכל אל העתיד.
אני לא מוכנה להיות אדם כזה.
זוכרת את עברי (למרות שלפעמים הייתי מעדיפה לשכוח) ולומדת לחיות למען העתיד.
במשך תשע שנים אני מלווה ע"י אישה נפלאה שקיבלה אותי כמו שאני והעזה לומר לי את האמת בפנים. בלי התחכמויות ובלי תוכחות. אישה שבזכותה קיבלתי את החיים שלי בחזרה. אישה שמאמינה בי ללא לאות.
בורכתי בחברות אמת שלמרות כל הקשיים שהערמתי אליהן לא פסקו להיות שם בשבילי באש ובמים. אני חווה להן את חיי מכיוון שבזכותן אני נשארת שפויה בעולם ללא הגיון וחמלה.
השנה האחרונה הייתה מאוד(!!!) משמעותית בעיניי. אחרי חוויות אבל קשה וארוכה. הרמתי שוב את ראשי והבטחתי לעצמי מקום בעולם. שם משפחה חדש. שם שנותן לי תחושת בית ושייכות לאחר שמשפחתי הקודמת נטשה אותי לאנחות.
חוויתי בפעם הראשונה מהי אהבה ומהי זוגיות. האומנם זה היה קצר אבל מאוד אינטנסיבי בעיניי. למדתי הרבה על עצמי בתוך קשר מבחירה.. למדתי שגם לב פצוע עדיין פועם..
היום אני מסתכלת על העתיד מתוך שליחות שיש לי בעולם הזה. אני רוצה להראות לילדים שגם בתוך החושך יש מעט טיפה של אור.

זה היה ממקצת הדברים שיש לי לומר על תריסר שנים קושי, התמודדות ועמידה על הרגליים.

מקווה לעוד הרבה שנים טובות ומלאות בחירות ואושר.