אני כאן, תמיד כאן..
לא משנה כמה שאמלא את יומי בשיחות/ פגישות עם חברות, תמיד אחזור לשקט..
יש לילות שהשקט מעיק, במיוחד בלילות שאני שומעת את השכנים מדברים/ מבלים עם משפחה וחברים ואני כאן בשקט...
ולפעמים השקט הזה כל כך טוב לי, הידיעה שיש לי מקום משלי, שאף אחד לא יוכל להפר את השקט מבלי שארצה.
יש לי מקום בעולם ויש בו שקט (לא מתח, לא צעקות ובטח שלא מכות..)
יש לי מקום בעולם שאני יכולה לשמוע את עצמי צוחקת מבדיחות, משתעלת כשאני חולה ונחנקת מדמעות..
אבל מה שהכי בטוח - יש לי מקום בעולם!

