חיי לימדו אותי היטב את משמעות המשפט "אם אין אני לי מי לי". אני כמעט ולא מבקשת טובות מאחרים.. אני יודעת ואוהבת להסתדר לבד. יש סתימה - אני פותחת לבד, יש חור בקיר - אני אסייד, אעדיף תמיד להסתדר לבד.. כי בסופו של דבר אם אני לא אדאג לעצמי - אף אחד אחר לא ייעשה זאת במקומי..
כבר כמה ימים שאני נתקלת בתגובות מחברים על הבלוג, על הנושאים שאני כותבת בו, ויש הרגשה שקשה להם לקרוא את הדברים, להרגיש אותם, אז הם מנסים לשכנע אותי שהכל בסדר ומה שאני כותבת שייך לכולם ואני לא מחדשת דבר.. ויותר מזה שהם יודעים בדיוק למה התכוונתי.
מכיוון שכבר קשה לשמוע את התגובות האלה, שיניתי את שם הבלוג. מקווה שלא אפגע ברגשותיהם אך זה בשבילם ובשבילי.
את אותו הדבר אני מרגישה גם לגבי השם שלי, ליאת, אני מרגישה שהוא ממש לא מתאר את חיי ותמיד מזכיר לי את עברי. ייקח קצת זמן עד שאשנה את שמי אבל אני לא יכולה להימנע מכך.
חגים - תמיד יוצא בכל חג שאני מרגישה הכי בודדה בעולם, ההרגשה שאין משפחה, יש רק חברים שכל אחד רוצה שאהיה בחברתו, יותר נכון בחברת משפחתו. תמיד יוצא שבימים האלה אני חולה, ברור לי שזה חולי של הנפש שמשפיע על הגוף. אלו ימים נוראים, ממש לא שמחים (אפילו אם יוצא חיוך פה ושם) ואני תמיד מייחלת שיגיע סופם.
זאת המשמעות של להסתדר לבד בחיים.
;){kind=link}