פאזל

השם לא אשם ;)
את פשוט צריכה לעשות דברים שאת אוהבת
לדוגמא אני.. כשאני מציירת הכל נראה היגיוני ואני מרגישה שלמה
וכשאני עושה דברים שאני לא אוהבת.. אני מרגישה כאילו אני מנופצת לאלף חתיכות
נכון זה מעצבן, אבל אולי את עדיין לא מצאת את העיסוק שאת א-ו-ה-ב-ת
או שמצאת ואת פשוט לא עוסקת בו במספיק..
לפעמים יש את ההרגשה הזו כשמסתובבים עם האנשים הלא נכונים לך..
תשני את הסביבה שבה את נמצאת, את האנשים שאת מבלה איתם
ואולי תרגישי יותר טוב, דבר חשוב יש לי לומר לך: אל תפחדי משינויים!!!
בהצלחה 3>

את צודקת, אני באמת לא עוסקת בדברים שאני אוהבת..

אני חושבת ששינויים אף פעם לא הפחידו אותך. את נמצאת בתהליך ארוך וכואב שבו את לומדת להכיר את עצמך. את לומדת לאחות את השברים. אלו לא דברים שקורים ביום אחד ואולי זאת משימה שלא תושלם אף פעם, לא לגמרי. אני לא רוצה להרחיב במקום הזה, אבל בטח שאני רוצה להזכיר לך שאת יותר חזקה ממה שנדמה לך, ויחד עם זאת, תמיד צריך כתף להישען עליה.. והכתף שלי פנויה ;)

איזה יופי מה שכותבים לך. ומה שאת מבטאת זה באמת כמו חתיכות מפוזרות. ניסית פעם לעשות קולאז/- זה פשוט גזירה או קריעה של חתיכות של ז'ורנאלים, ויצירת תמונה חדשה. וזה משחרר בצורה בלתי רגילה. ממליצה לך בחום. לפעמים בלי משים, בחירת התמונות שתרצי לשלב בעבודה, הופכת ליצירת הסיפור שלך לעצמך. בהצלחה, אם תחליטי כן.