לשנת 2004 והשנים שבסביבתה..
השנים שבהם גרתי בבית שלא היה שלי..
גם עכשיו אין מקום בעולם שבו אוכל לשייך אותו אליי
אבל זאת לא הבעיה.
בזמנים ההם כשהייתי חוזרת לבית ההוא
לא ידעתי מי ומה יקבלו את פניי.
לא ידעתי מה צופן לי העתיד.
הייתי אחוזה בפחד משתק ובצמרמורות בכל גופי.
הפחד להעיר את החיה שחיה בתוך אותו בית.
האימה מלעמוד מולה.
אותה חיה חיה בתוך הדמות של אמי.
אמי בקשר דם.
אך החיה הזאת גרמה לכך שלא הצלחתי להתקשר לאמי בקשר חשוב יותר.
היום, בתור בחורה בת 27.
אני גרה עם חיה דומה.
רק שהפעם אין לי שום מוטיבציה ועניין להכיר את הדמות שהחיה שוכנת בתוכה.
הספיק לי לראות את החיה מספר פעמים (יותר מדי) בכדי להחליט שהקשר בנינו הסתיים.
אך הפעם אני נלחמת. אני לא עוזבת. אני אעזוב בתנאים שלי ובזמן שלי. החיה לא תנצח אותי הפעם.
אני אמשיך לעמוד על שלי. אמשיך להגן על העצמאות שלי. ועל המקום שלי בעולם.
אף חיה, בדמות אם או בדמות שותפה, לא תכופף אותי.
;){kind=link}