אני לא בטוב. אני יודעת את זה. מכירה את התחושות היטב. יודעת גם מה יקרה בהמשך אם לא אטפל בהם כראוי.
אני תשושה נפשית. מפחדת פחד מוות מהעתיד הלא הנודע. לא התחלתי לחפש דירות בקרית שמונה כי עדיין לא מצאתי מחליף לדירה בחיפה. לא התחלתי להגיש בקשות למגה ואין לי אפשרות לממן תואר ללא מלגה או עזרה.
אני מרגישה שזה ניכר בעיקר בשינה.. יש ימים שאני לא ישנה רצוף, חווה מלא סיוטים, צוברת כשלוש שעות שינה במקרה הטוב. ויש ימים שבהם כל מה שאני עושה זה לישון ולאכול. לפחות התיאבון עדיין קיים. אבל שום דבר לא מספק מספיק. מחפשת אוכל ולא אוכלת הרבה וגם לא שבעה..
היום זה ממש היה מוכח לי שהיו כמה רגעים שבכיתי בעבודה ולא לגמרי הבנתי את הסיבה לבכי..
חושבת שעוד מעט הכל יתפרק לי בידיים..
וכמובן שמבחוץ אני "מטפחת גינה".. לבושה היטב ומתחדשת בדברים חדשים אבל שום דבר לא אמיתי ומבפנים..
אנשים אומרים לי "וואי איזה שינוי לא זיהינו אותך.." (לטובה)
ואני עונה בתוכי "גם אני לא מזהה את עצמי"
;){kind=link}